הפחדים של הילדים שלנו

הפחדים או הפחדים הילדותיים שלנו הם תחושה לא נעימה ולא נוחה עבורנו, אשר יכולה לבוא לידי ביטוי באיום מעורפל או בסכנה קרובה. למעשה, חששותיהם ופחדיהם של ילדים אלה שעולים במוחנו יכולים להיות מציאות, אבל לעתים קרובות יותר הם מופרכים ומושרשים בתת-המודע.

הפחדים של ילדינו הם, בראש ובראשונה, פרי הפנטזיה הפוחדת ממישהו או ממשהו של ילד. באופן כללי, זה לא ממש משנה איך להגדיר את הפחד הילדותי שלנו. חשוב שחששות ילדינו לא יהיו נחוצים, כי לפעמים הם עושים את החיים שלנו בלתי נסבלים ופגומים. אולי החסרון הגדול ביותר בפחדי ילדינו הוא חוסר סבירותם וחוסר הקשר למציאות. הפחד הוא באמת שימושי, כי זה לא לשווא כי הטבע גמל לנו עם ההרגשה הזאת. בעבר, כאשר אדם חי בסביבה פראית, הוא הציל אותו לעתים קרובות ממוות בטוח.
בואו נראה מה הפחדים של הילדים שלנו מחוברים, אשר לעתים קרובות מאוד כופה הסביבה החברתית שלנו והתקדמות הטכנולוגית של הגיל המטורף שלנו.
בדרך כלל, הפחדים של ילדינו מתעוררים במצבים שונים. למשל, רעש חד וחזק, הופעתו המהירה של זר מול עינינו, קול המים של הצינור בדירה, שואב אבק. רשימה זו ניתן להמשיך ללא הגבלת זמן, שכן הפנטזיה הילדות היא בלתי מוגבלת. לפיכך, הפחדים של ילדינו יכולים להיות מוזרים ביותר.
זה קורה שבילדותנו, מפוחדים מהחושך ומהצללים המסתוריים מן האור הבלתי רגיל, בבגרותנו, לא מדווחים לעצמנו, מפחדים להישאר לבד. בנוסף לכך, אנו מפוחדים בילדות, מתחילים לחשוש מפני זבובים, ליצנים, חיות תועה, רופאי שיניים, עונשים על טעות קטנה וכן הלאה. אפשר למנות עשרות מן הדברים התמימים ביותר למראה מבוגר שעלול להיות מבוהל מנפשו של הילד, מה שמעורר את פחדי הילדות שלנו בחיים הבוגרים.
רוב פחדי הילדות שלנו, המופיעים לזמן קצר בילדות, נעלמים ללא עקבות, אבל לפעמים קורה שהזעזוע המדהים שאנו חווים בילדותנו נשאר גם בבגרותנו כאשר אנו נשלטים על ידי עולם המציאות הקשה, והתת-מודע, המתכוונן אליו, מחפש פלט החוצה. כאשר אנו מסתירים את פחדי הילדים שלנו, אז, כמובן, אנחנו מייצרים רושם טוב יותר על הסובבים אותנו מאשר אדם מפוחד מביקור אצל רופא השיניים.
כדי להקטין את הפחדים שנרכשו בילדותם, אנו מתחילים לעסוק בהצעה אוטומטית שאין סכנה. כך אנו מנסים להוכיח את חוסר השגיאות של מהלך המחשבה על הזיכרונות המתפרצים מתקופת הילדות. אבל למעשה זה רק טריק למבוגרים וניסיון לרמות את עצמנו. כפי שמראה החיים, דרך ההצעה האוטומטית הזו פועלת, והפחדים הילדותיים שלנו נסוגים אל הרקע, מפנים את מקומם להיגיון המבוגר של האדם. אז, בהשראת עצמנו כי אנחנו אוהבים, למשל, כלב תועה, אנחנו למעשה מתחילים לחוות פחות של הפחד של הילד מן החיה. עם זאת, השורש שלנו לכלב הפחד גדל מילדות. אולי, כילדה, היית מפוחדת מנביחות כלב, ועכשיו אתה מתחיל ומנסה להתחמק מהכלבים.
הדבר הפרדוקסלי ביותר הוא שככל שאנחנו חוששים יותר, כך התת-מודע שלנו מתחיל להביא את פחדי ילדינו אל פני השטח של התודעה. זה כמו תגובת שרשרת, אשר גדל בהתמדה. פעם אחת, נכנעת לפחד הילדותי שלנו מכלבים, אנו יכולים לגלות לאחר זמן מה שהתחלנו לפחד מדברים אחרים שנשקפו לפני השקט. זה חל עליך.
דמיינו את עצמכם כילד ולא מנסים לדכא את פחדיהם של הילדים, אלא להביט בהם בעיניים פקוחות לרווחה, המביאות איתם דיאלוג פנימי לפתרון הסכסוך. בואו נחזור לאותו דוגמא עם הכלב. תסתכל על הכלב חסר הבית, תאר לעצמך כמה היא חיה ברחוב. לחדור עם חמלה, ואז, במקום הפחד של הילד תבוא תחושה חדשה - רחמים, ומאחורי הריפוי שלה אהבה. בקרוב תוכל לעבור ללא פחד מעבר לכלב. המפתח להבנת הפחדים הילדותיים שלנו איננו במציאות קונקרטית ובעובדות, שאנו חוששים ומנסים להימנע מהן, אלא מהסיבות המניעות אותנו לעשות זאת.
אל תלמד להילחם בפחדים ילדותיים, אבל למד כיצד לנתח אותם. אז אתה יכול לשכוח אותם לנצח. התודעה תתחיל לכתוב מחדש את פחדי הילדים שלנו בצורה חדשה של אהבה והבנה שהם אינם מציאות, אלא רק דמיון של ילד.