גלינה בניסלבסקאיה, ביוגרפיה

גלינה בניסלבסקאיה היא אדם שאנחנו, קרוב לוודאי, לא היה יודע, אם היא לא פגשה בחור אחד חצוף ומקסים זהב זהוב באחד הערבים. ביוגרפיה גלינה השתלבה זה בזה בתולדותיה. וביוגרפיה של בניסלבסקי הסתיימה כמעט בו בזמן, כשכבר לא היה. גלינה בניסלבסקיה, שהביוגרפיה שלה הפכה לצל של הביוגרפיה של אהובתה, היא דוגמה למסירות ואהבה. הנער הזהוב-זהב היה המשורר סרגיי יסנין, שעבורו הפכה גלינה לחבר, מגן ומלאך.

גלינה בניסלבסקיה, שהביוגרפיה שלה לא מתחילה בקלילות, גדלה עם אמה.

איזה תאריך נולדה גלינה - לא ידועה. אבל, ידוע כי הביוגרפיה של בניסלבסקאיה החלה בשנת 1897. בשנים הראשונות לחייה, בניסלבסקאיה גדלה עם אמה. אבל אז, האם התחילה בהפרעות נפשיות, וגלינה באה אל הדודה. זה היה מן הדודה שלה כי היא קיבלה את שם המשפחה של בניסלבסקאיה. אביה האמיתי הוא הצרפתי ארתור קארייר. קרוב לוודאי שהוא מעולם לא גר עם משפחתו, או נטש אותה מיד לאחר לידתה של גלי. לכן, הביוגרפיה של הילדה יש ​​מעט מידע עליו. הילדה גודלה על ידי בניסלבסקי עם אשתו. הוא היה רופא בעיר לטביאן רזקנה. כשגליה היתה מבוגרת יותר, היא עזבה את הוריה המאמצים בסנט-פטרבורג ונכנסה לגימנסיה לנשים טרנספיגורציה. בית הספר סיים עם מדליית זהב, ולאחר מכן נכנסו אוניברסיטת חרקוב בפקולטה למדעי הטבע. גלינה היתה מהפכנית משוכנעת ובולשביקית. אומץ לבה נדהם ונדהם. לדוגמה, כשהגוארדים הלבנים הגיעו לחרקוב, הנערה לא חששה לחצות את כל החזית כדי להגיע למוסקבה ולהתיישב שם.

לאחר שעבר לבירה, חיי גאלינה היו בסדר. היה לה חבר, יאנה קוזלובסקיה, שאביו, מיכאיל קוזלובסקי, לאחר המהפכה, מונה לראש הקומיסריון העממי של ליטא ובלארוס. כשחצתה את החזית, גליה הגיעה אל האדומים, שחשבו שהיא מרגלת, אביה של חברתה נאלץ לעזור לנערה להשתחרר. אחרי זה קרה, מיכאיל קוזלובסקי כמעט לקח אותה תחת חסותו. הוא עזר לנערה לקבל חדר במוסקבה ולהצטרף למסיבה. עד מהרה סידר אותה לתפקיד מזכיר הוועדה המיוחדת למחלקות בצ'קה.

אגב, גליה לא היתה רק בולשביקית מסורה ומהפכנית. היא גם אהבה לקרוא, להבין ספרות והלכה לבית הקפה סטויו פגאסה, שם קראו המשוררים המוכשרים ביותר של מוסקבה את שיריהם. אולי אהבת השירה ומילאה תפקיד מרכזי בכך שגורלה של גלי השתנה באופן דרמטי בערב 19 בספטמבר 1920. היא היתה אז בת עשרים ושלוש והיא הלכה עם ידיד לאחד מערבי השירה במוזיאון הפוליטכני. אז היא ראתה צעיר נאה שבחן אותה בחוצפה, ואז החלה לקרוא את שיריו וגליה הבינה שזה הגורל שלו. יסנין היה אז בן עשרים וחמש. הוא כבר היה מוכר במוסקבה, הוא כבר הספיק להתחתן ולהתגרש, ואז להתחתן שוב. גליה הבינה שהוא אוהב קניות והליכה עם נשים. אבל, היא הרגישה שהיא לא יכולה לחיות בלעדיו. זה היה האדם היחיד שהיא רצתה להגיש מיד, לתת את עצמו ואת הנפש והגוף. גליה היתה נערה אינטליגנטית והבינה שכנראה לא תהפוך לאשתו, אבל עדיין ניסתה להאמין בטוב. היא הפכה למזכירתו, עזרה בכל דבר, עסקה בפרסום שיריו. יסנין העריך את גלינה ומכבדת אותה, לפעמים אפילו ייצג את אשתו, אבל בכל זאת היתה לו יותר מאשר לאישה. הוא ידע שהוא יכול לסמוך עליה, שהיא תמלא את כל הגחמות שלו ותהנה. אבל, גליה סלחה הכול וחיכתה. ואז, בחיי המשורר, היתה רקדנית איזדורה דקן וגלינה הרגישה שהיא מאבדת את סרגיי. הוא החל להימנע מכך. באתי לפגישה נדירה בבית הקפה "מטויילו פגאס" רק עם אהובי וגליה הבינה שהיא שונאת אותו. אז יסנין ודנקן התחתנו והלכו שנה בארה"ב. וגליה נכנסה למרפאה בהתמוטטות עצבים. היא היתה קשה מאוד להיפרד מאסנין, היא תמיד חשבה עליו וחלמה רק לראות אותו מזווית העין. ואז חזר יסנין ואמר שהוא עוזב את איזדורה. שמחתה של גלינה היה מעבר לגבול. הם כתבו יחד מברקים של דאנקן על שכחתה על סרגיי, מפני שהוא שייך עכשיו לגליה. אבל רק מבחינתו לא היה מסוגל להתאהב בגלינה. עבר זמן מה, סרגיי שוב התחיל לשתות, לשנות, להביא חברים לגליה, שממנה הוא חי ושותה איתם. גלינה סבלה הכול ורק ניסתה להגן עליו מפני אלכוהול. וסרגיי האשים אותה בבגידה עם חבריו, נעלב ומושפל. בסופו של דבר, הוא החליט להתחתן עם נכדתו של טולסטוי, ואז בניסלבסקאיה לא היה מסוגל לסבול את זה. היא הבינה, כמו כל החברים והחברים של יסנין, שהנישואים האלה חסרי משמעות, שהוא לא אוהב את טולסטוי, אלא פשוט רודף את שמו של הסבא המפורסם של הילדה. זה היה מטופש ומשפיל וגלינה החליטה לנתק את הקשר עם סרגיי. היא חיבבה אותו מאוד ומשועממת, אבל היא התחילה לשכנע את עצמה שהיא חייבת לאהוב אחרת. "האחר" הזה הוא בנו של טרוצקי. היא התחילה להיפגש אתו, אבל בכל אופן, דיברה עם סרגיי, ששלח לה מכתבים מבאטומי, שם הוא נח עם אשתו החדשה, סיפר הכול על הכול.

ואז היתה מריבה נוספת, גלינה נשברה עם יסנין כל הקשרים, אם כי, כנראה, מאוחר יותר היא הצטערה מאוד על זה. עוד לפני מותו, סרגיי חיפש איתה פגישה, אבל היא סירבה למשורר. ואז גליה היתה בבית החולים, שם למדה על מותו של אדם אהוב. היא לא הלכה להלוויה, אם כי כולם ידעו שבשביל זה היה הסוף. וזה היה הסוף. כל השנה שלאחר מכן היתה האישה עוסקת בכתיבת זיכרונות על יסנין והפקדת סדר ענייניו. וב- 3 בדצמבר 1926 הגיעה לקבר יסנין והתאבדה שם. הנערה לא מתה מיד. היא נמצאה על ידי השומר וקראה אמבולנס, אבל האשה נפטרה בדרך לבית החולים. כך הסתיים סיפור חייה של הנערה המסורה ביותר, אשר, ללא אהוב, אהבה את כל חייה ולא יכלה לחיות בלי האדם שאליו נתנה הכול. לכן, על קברה, הנמצא ליד קברו של המשורר, נחקקו זה מכבר שתי מילים "גליה נאמנה".