ביוגרפיה של מרינה ולאדייקה

שמה של מרינה ולאדי ידוע לרבים, בזכות אדם כה בהיר ובלתי נשכח כמו ולדימיר ויסוצקי. פעם אחת, הביוגרפיה של מרינה והביוגרפיה של ולדימיר השתלבו זה בזה. אבל הביוגרפיה של ולאדי מעניינת לא רק את העובדה הזאת. ביוגרפיה של מרינה ולאדי יכול לספר את הקוראים הרבה דברים מעניינים. בביוגרפיה של מרינה ולאדי היו אירועים לפני ויסוצקי ואחריו. חיי מרינה עשירים ובהירים. הביוגרפיה שלה היא סיפור של אישה מוכשרת. ולאדי עצמה השיגה את צמרותיהן. כמובן, לחייה של מרינה היו עליות ומורדות. אבל ולאדי לא הרפה מידיה. הביוגרפיה שלה היא עדות חיה לכך. לכן, בואו נדבר על האישה הזאת יפה ומוכשרת שזכתה בלבם של רבים בחלל הפוסט-סובייטי.

בתם של יוצאי רוסיה

אז, איפה מתחיל הסיפור של ולאדי? מן הסתם, תחילה עלינו לזכור כי אין זה לחייה כי חייה קשורים קשר הדוק עם רוסיה. אחרי הכל, למרות העובדה שהיא נולדה בעיר קלישי, בסיין העליון, הוריה היו רוסים. הם פשוט היו צריכים להגר מהארץ אחרי המהפכה. הוריה היו אנשים מוכשרים מאוד שיש להם קשר ישיר לאמנות. אביה של מרינה הוא זמר אופרה ושחקן ולדימיר פוליאקוב-בידרוב, ואמו, מליכה אנוואלד, היא בלרינה, בתו של הגנרל. אגב, מרינה הפכה לאלאדי בגלל אביה. כאשר מת, החליטה הנערה לקחת חלק משמו ככינוי בדוי. מרינה נולדה ב - 10 במאי 1938. בנוסף למרינה, היו למשפחה שלושה ילדים, כל הבנות: אולייה, טניה ומליצה. כל אחד מהם חיבר גם את חייה לאמנות. אולגה הפכה למאית טלוויזיה, וטניה ומליצה הן שחקניות, כמו אחותן. אז אנחנו יכולים לומר בביטחון כי כל המשפחה של מרינה לא היה משולל כישרונות. עם זאת, זה היה מרינה שהפך לציבור המפורסם ביותר, אהוב פופולרי.

דרך לתהילה

איך מרינה מתחילה את הדרך לתהילה? ראוי לציין כי מאז ילדותה פיתחה כישרונות בעצמה. לדוגמה, הילדה השתתפה בשיעורים בבית הספר הכוריאוגרפי בפריז באופרה הגדולה. כפי שכולנו יודעים, היא לא הפכה בלרינה, עם זאת, מרינה נכנס שיעורים אלה את היכולת להעביר יפה לרקוד, חידד את הפלסטיק. וזה לעולם לא יהיה מיותר בקריירה של שחקנית. מרינה הגיעה אל המסך מוקדם מספיק. בגיל אחת עשרה שיחקה עם אחותה בסרט "סופת רעמים בקיץ". אבל, למרות הכשרונות של ולאדי, התפקיד הראשון לא הפך לה פריצת דרך גאון. ובכל זאת, היא עדיין היתה קטנה מאוד, אז היא היתה צריכה ניסיון. ומרינה קיבלה אותו, ששיחקה בסרטים צרפתיים ואיטלקיים של ז'אנרים שונים. הפופולריות האמיתית של הילדה באה אחרי התפקיד בסרט "מכשפה". אגב, הוא מיד התאהב לא רק עם הצרפתים, אלא גם עם הקהל הסובייטי. עם זאת, זה לא היה מפתיע, כי התסריט נכתב על כל הסיפור המפורסם kuprin "Olesya". מרינה יכולה בהחלט להבין את הדמות הראשית. ומכיוון שהיא היתה סלאבית, כל מה שקרה על המסך, היא היתה קרובה יותר לשחקנים הצרפתים.

לפיכך, הצופים הסובייטים ראו בו את שלהם, את הגיבורה שלהם, ומיד התאהבו. ואז נפגשה מרינה עם הבמאי רוברט אוסין, שהפך לבעלה החביב עליה. דרך אגב, הוא גם היה רוסי. ביניהם התלקחה אהבה חזקה, שבה נולדו הילדים - איגור ופייר. פעם אחת נורתה מרינה בתצלומי בעלה. ראוי לציין שהוא באמת היה שחקן מוכשר ושחקן. כולנו מכירים אותו בתפקיד ג'ופרי ב"אנג'ליקה ".

מדי שנה חשפה מרינה את כישוריה. היא קיבלה פרסים בפסטיבל קאן כשחקנית הטובה ביותר. הדמויות שלה היו אמיתיות, בהירות וחיות. בשנת ולאד, בסרטים יש גם תווים חיוביים ושליליים. עם כל תפקיד היא התמודדה והניחה מאה אחוז. לכן, היא הופיעה יותר ויותר אוהדים. ואז באה שנת 1967, ששינתה את חייה, ונתנה פגישה עם ויסוצקי.

רוסיה: אהבה וכאב

הפגישה התקיימה במוסקבה, בתיאטרון טאגאקה. כשראה את האיש הזה, מרינה היתה המומה במקום. הוא שר את שיריו בצורה כה יפה ובכנות, שמרינה היתה מוכנה להקשיב להם כל הלילה. פתאום היא הבינה שזה האיש שחיפש וחיכה כל חייו. זה הוא שהעיר בה ים של רגשות ורגשות. ולדימיר, לעומת זאת, העריץ את מרינה, ואמר שהיא מצאה סוף סוף את האשה שלה. פרצה ביניהם רומן. בתחילה נדמה היה כי עד מהרה יחלוף הכול. אבל שום דבר לא קרה. נהפוך הוא, התחושות נעשו חזקות וחזקות יותר. אהבתם התלקחה, ובסופו של דבר, שניהם הבינו שהם פשוט לא יכלו לחיות בלי אחד את השני. כמובן, בהתחלה זה היה קשה עבורם. היו בעיות בדיור, בעבודה. הם בילו את הלילה עם חברים, הם סבלו סבל. אבל, Vladi עדיין בביטחון מצהיר כי הפעם עם ויסוצקי היה התקופה הטובה ביותר בחייה. כאשר ולדימיר מת, מרינה נשאר לגור ברוסיה. היא לא רצתה עוד לצאת לצרפת. זו היתה מולדתה, כאן הרגישה בבית. עם הזמן, מרינה עזבה את מותו של ולדימיר. היא החלה לכתוב ספרים, לפעול בסרטים. בהדרגה הכל השתפר. אישה אפילו נישאה לאונקולוג. אבל הוא נפטר. המכה הזאת על ולאדי היתה חזקה מדי. המוות השני של אדם אהוב לגמרי שבר אותו. האשה הפסיקה לתקשר עם מישהו, שתתה ללא הרף ולא רצתה דבר. אבל היא היתה עדיין איתנה וחזקה, ולכן, עם הזמן, היא הצליחה להתמודד עם הכאב שלה ולחיות. האשה הבינה שזה הופך להיות קל יותר כשהיא מתחילה לכתוב. לכן, ולאדי החלה לשפוך את כל הכאב והרגשות שלה על דפי הספרים שלה. זה עזר לה להתמודד עם האובדן ופתח עוד כישרון באישה. ספרה "עשרים וארבע מסגרות לשנייה", שפורסם ב -2005, הפך מיד לפופולרי. אנשים אהבו את מה שמרינה כתבה. לכן, היא המשיכה ליצור. עד מהרה היו ספרים כמו "האיש בשחור", "פרחי הדובדבנים" שלי. עד כה, מרינה ולאדי יכול להיות בצדק נחשב לא רק שחקנית, אלא גם סופר.